כריות אוויר לחילוץ ימי הן יישום נוסף של כריות אוויר לשיגור ספינה. כריות אוויר להצלה ימיות הן כריות הרמת האוויר הקשות ביותר. זה יכול לשמש כפונטון חילוץ לרציפים התומכים ולמבנים צפים אחרים. ניתן להשתמש גם כדי להציל את הספינה הטרופה, להציל את הגשר הצף ולבניית המזח. זה באמת בא לידי ביטוי כאשר כריות אוויר לחילוץ ימיות המועסקות בעבודות חילוץ כבדות בסביבה קשה. כריות אוויר אלו בנויות מגומי מחוזק- בחוזק גבוה או מבד סינטטי המצופה באלסטומרים, ומספקות ציפה משמעותית כשהן מנופחות באוויר דחוס. הם מתוכננים לעמוד בתנאים ימיים קשים, כולל לחץ גבוה, שחיקה וחשיפה לפחמימנים.
עקרונות תפעוליים מרכזיים:
התפקיד העיקרי של כריות אוויר מגומי הוא ליצור עילוי ציפה מבוקרת. על ידי חיבור אסטרטגי וניפוח של כריות אוויר מרובות לגוף או למבנה של כלי שיט שקועים, המצילים יכולים לעקור מים ולהפעיל כוח כלפי מעלה. כושר ההרמה הכולל מחושב על סמך נפח כריות האוויר, עומק הפעולה והמשקל השקוע של ההריסה. כריות אוויר נפרסות בדרך כלל בסטים כדי להבטיח הרמה מאוזנת ויציבה וכדי למזער את הלחץ המבני על ההריסה.
מתודולוגיית פריסה:
הערכה ותכנון האתר:סקר מפורט קובע את מיקום ההריסה, כיוון, שלמות המבנה ותנאי קרקעית הים. מהנדסים מחשבים את המספר הנדרש, הגודל והמיקום של כריות האוויר.
הכנה וציוד:צוללנים מנקים ומכינים נקודות חיבור על ההריסה. כריות אוויר מאוגדות באמצעות מתלים, שרשראות או רשתות מיוחדות. קשירות חזקות ועמידות- בפני שחיקה מאבטחות אותן לגוף.
בימוי ואינפלציה:כריות האוויר טבולות בתחילה וממוקמות. אוויר דחוס מסופק מכלי פני השטח באמצעות טבורים ייעודיים. הניפוח מתנהל באופן הדרגתי וסינכרוני, לרוב בשלבים או ב"העליות", כדי לשלוט בעלייה ולשמור על שיווי משקל.
עלייה מבוקרת:ככל שכריות האוויר מתנפחות, הציפה גוברת, ושוברת את הידבקות הטרופה לקרקעית הים. המעלית מנוטרת בקפידה כדי לשמור על קצב עלייה איטי ויציב, המאפשר התאמה רציפה של נפח האוויר בכל שקית.
גרירה פני השטח:לאחר העלאת ההריסה אל פני השטח (או לעומק רדוד יותר), הציפה שלה מיוצבת על ידי כריות האוויר. לאחר מכן, הוא נגרר לאזור בטוח לצורך המשך התייבשות, תיקון או הובלה.
שיקולים ומגבלות קריטיים:
אילוצי עומק:היעילות יורדת עם העומק עקב אתגרי דחיסת אוויר מוגברת וניהול צינורות. השימוש המעשי מוגבל בדרך כלל למים רדודים יותר (בדרך כלל מתחת ל-60 מטר).
רגישות לסביבה:הפעולות דורשות ניטור לשחרור זיהום אפשרי מההריסה.
ניהול סיכונים:הסכנות כוללות אובדן אוויר פתאומי, כשל מבני של ההריסה, חוסר יציבות במהלך העלייה והסתבכות. תוכניות מגירה ל-טביעה מחדש או לשחרור חירום הן חובה.
תלות במזג האוויר:הפעולות רגישות מאוד למצב הים ולתנאים הנוכחיים.
תקנים ובטיחות בתעשייה:
מערכות כריות אוויר לחילוץ חייבות לעמוד בכללי חברת הסיווג (למשל, ABS, DNV) או תקנות הרשות הימית הרלוונטית. נדרשות בדיקה קבועה, בדיקת לחץ והסמכה. כל הצוות חייב להיות מאומן בפעולות צלילה מיוחדות, ציוד ובקרת ציפה.
לסיכום, טכנולוגיית כריות אוויר מגומי מייצגת שיטה רב-תכליתית ומוכחת לחילוץ ימי. הצלחתו מסתמכת על תכנון הנדסי קפדני, ביצוע תת-מימי מדויק, והקפדה על פרוטוקולי בטיחות כדי להבטיח התאוששות מבוקרת ומוצלחת של נכסים שקועים.